יש פוסטים שמפחיד אותי לפרסם. בעיקר בתקופה של גיוס עובדים. כתבתי על הנושא גם בפוסט אחר שפרסמתי לפני שנה – "על תלמדי לשחרר ולמה זו עצה פח". אחרי פרסום הפוסט הקודם, קיבלתי אינסוף תגובות ממנכ"לים ומנהלים שהעזו 'לצאת מהארון' ולהודות שגם הם עושים מיקרו מנג'מנט, ואפילו חושבים שזה חיובי.
ההנחה בעולם הסטארטאפים היא שהמנהל האידאלי אמור להתעסק בתמונה הגדולה – ה road map, התקציבים, גיוסי הכספים המשמעותיים וגיוסי אנשי המפתח. ולרוב, לעובדים 'מן השורה' תהיה אפס השפעה על הנושאים 'הגדולים'. המנהלים צריכים להתעסק בדברים הגדולים והעובדים בדברים הקטנים. ולא כ"כ לגיטימי עבור שני המחנות לחצות את הקווים. כך שאם המנהל מתערב בשינויי טקסטים, מיקום של אימג' במצגת או כותרת למייל – זה נחשב לא בסדר. גם כי לכאורה הוא/ היא לא אמורים ל'בזבז' את הזמן שלהם על נושאים קטנים וגם כי זו הממלכה של העובדים.
אני מאמינה שכל בנייה של יצירה חדשה מתקיימת בכמה קני מידה – מהגדול לקטן. תחשבו רגע על מקצועות אחרים שכוללים בניה, יצירה וגם ניהול – במאי של סרט לדוגמה או אדריכל שמתכנן בניין מורכב. אף אחד לא יאשים במאי שמתעקש על הפרטים הקטנים במיקרו מנג'מנט. יש חוט מקשר חזק וקריטי בין כל אחד מקני המידה. הטקסט המדוייק שיוצא לכל המשתמשים במייל אוטומטי הוא לא פחות מהותי מחלוקת תקציב. כל פעם שאני 'מתערבת' ברמת בחירת המילים, הפיקסלים, הדרך המדוייקת למדוד דברים, עיצוב של מצגת וכו' – יש לי רגשות אשם ועדיין אני עושה את זה לא מעט. כל פעם שאני חושבת למה זה גורם לי לרגשות אשם אני לא מוצאת תשובה טובה.
הסיבה שאני מעורבת מאד בפרטים הקטנים היא לחלוטין לא בגלל שהעובדים שלי לא עושים עבודה מספיק טובה אלא כי התפקיד שלי כמנכ"לית וכמי שמובילה את המוצר והשיווק הוא לחבר בין כל הנקודות. להבטיח שקנה המידה הקטן (ואפילו הזעיר), תואם לקנה המידה הגדול ולתמונה הגדולה. מיקרו מנג'מנט נתפס תמיד כשמשהו שפוגע בעובדים ומסמל שהם לא מספיק טובים. אני רואה את זה הפוך – ברגע שאני מעורבת בפרטים הקטנים אני מאפשרת לעובדים להבין טוב יותר את התמונה הגדולה ואת החיבור הקריטי בין כל החלקים השונים של החברה. במידה רבה זה שובר את ההבדלה ששגורה היום בניהול, על פיה המנהל צריך להתעסק בדברים ה'גדולים' והעובדים ב'קטנים'. דרך הכניסה לדברים הקטנים, כולם יכולים להבין טוב יותר את קנה המידה הגדול ולהיות מעורבים שם יותר.
ובואו נדבר רגע על הדברים ה'קטנים'. ההשפעה שלהם עצומה. חוויית המשתמש, כל דף באתר, איך מודדים כל דבר, מה יהיו הטקסטים המדוייקים שיקראו הלקוחות. במידה רבה, מיקרו מנג'מנט נותן את הכבוד הראוי לעבודה הממשית. כניסה של המנהל או המנכ"ל לפרטים הקטנים היא בגלל החשיבות שלהם. נכון, לא כל דבר חשוב ולפעמים קל יותר להתקשקש בפרטים שוליים מאשר באלה העיקריים. אבל ההחלטות המשמעותיות הן לא בהכרח גדולות או קטנות.
לאורך השנים, גיליתי (לשמחתי הרבה) שהרבה מנהלים שאני מאד מעריכה גם הם חופרים בפרטים הקטנים.
ואיך העובדים לוקחים את זה? אנסה לכתוב בכנות ולהודות שלפעמים טוב מאד ולפעמים פחות. אני חושבת שהבעיה העיקרית היא לא שהם לא מסכימים עם הקו שלי אלא הפער התרבותי – ריבוי שינויים/ הערות או כניסה של המנהל לפרטים הקטנים מסמלת עבור רבים שעשו עבודה לא מספיק טובה. זה מאד מצער שזה ככה. ברוב המקרים העובדים יוצרים בסיס מעולה (ועושים עבודה יותר טובה ממה שאני הייתי עושה) והתפקיד שלי הוא להעביר איזה משיחת מכחול על הכל, לעשות התאמה לתמונה הגדולה של החברה ולקשר יותר חזק ל flow המלא. הכניסה שלי לפרטים גם אומרת שמה שהם עובדים עליו הוא בלב של החברה.
מקווה שיותר מנהלים ועובדים יסתכלו על מיקרו מנג'מנט ו 'ביג מנג'מנט' באופן דומה ויראו כמה החיבור בינהם קריטי וכמה הם למעשה דומים.
